מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, הזמין את רחל רבינוביץ ואלי קופלביץ לפרויקט מיוחד במאי 2011. רחל ואלי, בוגרי "בצלאל", שני ציירים מעולים – כל אחד בסגנונו ובגישתו – עוסקים, בין השאר, גם בשאלה הקריטית לגביהם – שאלת המרחק מן המרכז. העובדה שהם חיים וחברים בקיבוץ דפנה הצפוני, יצרה בהם תחושת מרחק עצום, כאילו היו גרים מתחת לפני המים, בקוטב הצפוני, או, לחילופין, בממלכה דמיונית. מאחר שהכל רחוק כל-כך – הכל גם אפשרי ולא חלים עליהם חוקים או מגבלות. משם הכל נראה רחוק: אוצרים, מוזיאונים, גלריות, מגאזינים לאמנות - וסגנונות שונים שיכולים להיחשב לעדכניים או אנכרוניסטיים באופן זהה.
לכן רחל יכולה לצייר ציור "יפני" ואלי יכול לרשום בתוך הציור את מספרי הטלפון של אוצרים
תל-אביביים. האירוניה הפכה לכלי מושחז בעבודתם ותחושת ריחוף מסוים השתלטה על העבודות של שניהם. למרות שהם חיים כזוג (הורים לשלושה ילדים), לא הציגו אף פעם במשותף ולא בקשו לחבר באופן מהותי בין גופי העבודות של שניהם. הרעיון להציג אותם יחד נבע מתחושת הצורך ביצירת מחווה לכישרונם לשמור על חדות מבעד לערפל המרחק ומרצון לחוות מגוון רחב ועשיר של עבודות שנחשפו מעט מידי.
רחל רבינוביץ עוסקת יותר בציור בצבעי שמן על בד, ציור חד ומדויק, שקדני ומיומן. אלי קופלביץ מצייר יותר בצבעי מים – ציור הזוי ומרחף, חסכוני ופשוט. רחל מפתחת מוטיבים אישיים-גופניים.
אלי מפתח מוטיבים פוליטיים – כלליים. שניהם בודקים ובוחנים את נושא הדמות – הפיגורה - בציור ומציעים לה פרשנויות שונות.
בתערוכה הנוכחית הם מציעים : תצוגה כפולה שתדגיש את הייחוד שבכל אחד משניהם.
אוצרת התערוכה: טלי תמיר. (תמיר עבדה עם רחל ואלי בעבר והציגה תערוכות יחיד של כל אחד מהם בגלריה הקיבוץ בתל אביב)
התערוכה תחשוף את עבודתם של שני ציירים בעלי אמירה אישית ומיוחדת, אירונית ומרובדת, - אמירה שלא נחשפה דיה לציבור, וראוייה לתשומת לב רבה.
|
