התערוכה עוף של חול חושפת לראשונה את סיפור הקמתו של בית אורי ורמי נחושתן, שנחנך ביולי 1958 בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. זהו המוסד הראשון בעמק הירדן שהוקדש לאמנות, והשלישי בתנועה הקיבוצית, אחרי המשכן לאמנות בעין חרוד (1948) ומוזיאון וילפריד בהזורע (1951). סיפור ההקמה מחבר בין נרטיב מקומי לבין סיפור אוניברסלי על כוחן של האמנות, הקהילה והרוח האנושית לנטוע תקווה ולעורר השראה. בליבו, זהו סיפור על היכולת להעניק לאובדן פרטי ביטוי ציבורי בדמות מוסד לאמנות – לקום מהכאב ולהצמיח ממנו יופי.

בית אורי ורמי נחושתן נוסד בידי מאיר ורעיה נחושתן, חברי אשדות יעקב, לזכר בניהם היחידים, אורי ורמי, שמתו בטרם עת בשנים הראשונות להקמת המדינה. מתוך הטרגדיה החליטו ההורים לתעל את כאבם לעשייה: להקים אולם תערוכות שיתרום לחיי התרבות של הקהילה ויישא את זכר בניהם – אמנים לעתיד שחייהם נגדעו באיבם. כבר מראשיתו זכה המיזם לתמיכה רחבה. בראש ובראשונה היו אלה חברי הקיבוץ שתמכו בחזונם של ההורים השכולים, ובהמשך תרמו לעשייה גם התנועה הקיבוצית, המועצה האזורית עמק הירדן, משרד הביטחון וחברות מסחריות, וכן אדריכלים, אמנים ובעלי מלאכה מקיבוצים שונים.

התערוכה מתמקדת בדמותו של מאיר נחושתן, מייסד המוזיאון, שכיהן גם כמנהל וכאוצר עד שפרש בשנת 1986. היא מעוררת שאלות: כיצד קהילה מתמודדת עם אובדן? איך זיכרון פרטי מקבל צורה חומרית ומשמעות ציבורית? ובאיזה אופן מוסד לאמנות שנוצר מתוך משבר נעשה למקום פעיל ומשמעותי לאורך זמן?

דרך סיפורה של משפחת נחושתן נפרשת ההיסטוריה של קיבוץ אשדות יעקב ושל ההתיישבות העובדת בעמק הירדן: מההתיישבות המקורית בגשר הישנה, דרך הקמת הקיבוץ, הפילוג לאשדות יעקב איחוד ולאשדות יעקב מאוחד, החיים בשדות ועל הגבול, ועד להתגבשותה של מורשת אמנות ייחודית. הקמת בית אורי ורמי נחושתן ממחישה כי לצד המאבק הקיומי היומיומי, התגייסה הקהילה באופן יוצא דופן למען פיתוחה וקידומה של האמנות הישראלית, מתוך מחויבות לרוח ולא רק לחומר. על אף הקשיים שחווה המוסד לאורך השנים, הוא שב ומתרומם, יוצר חיים חדשים ומממש את ייעודו כהיכל של אמנות, תרבות, חינוך ורוח לכל תושבות ותושבי הארץ, בהתאם לחזון החלוצי של מייסדיו.

כמו הקמת המוזיאון ופעילותו לאורך כמעט שבעים שנה, גם תערוכה התאפשרה הודות לשיתופי פעולה. תודה מיוחדת לארכיון אשדות יעקב מאוחד, לארכיון אשדות יעקב איחוד, לנדב מן מביתמונה, למיכאל יעקבסון ולאריאל נדלר.